סולמות ונחשים הוא מזל טהור, אז שחקו בו כמו שצריך

בואו נוריד מהשולחן את החלק הכן. בסולמות ונחשים אין שום מיומנות. לא קצת, אפס. כל שחקן מטיל, כל שחקן מתקדם, ואף אחד לא מקבל אף החלטה בשום שלב. התוצאה של המשחק נקבעת ברגע שהקוביה נופלת.

זו לא ביקורת. זו כל הסיבה שהמשחק שרד מאות שנים, ולמה ילד בן שש יכול לנצח מבוגר בלי שאף אחד נותן לו. אבל זה כן אומר שהשאלה המעניינת היא לא איך לנצח. היא איך לשחק.

הלוח עושה יותר ממה שנדמה לכם

גם בלי החלטות, ללוח יש מבנה, ולהכיר אותו הופך את המשחק למהנה יותר לצפייה.

הסולמות הארוכים בתחילת הלוח הם אלה שמכריעים משחקים. סולם בעשרים המשבצות הראשונות יכול להקפיץ אתכם רוב הדרך למעלה, ולכן שחקן יכול להיראות חסר סיכוי עשרה תורות ואז להוביל. הנחשים ליד הפסגה עושים את אותו דבר בכיוון ההפוך, והם הסיבה שאף אחד לא בטוח עד שהוא באמת נוחת על 100.

הישורת האחרונה היא החלק האכזרי. צריך הטלה מדויקת כדי לסיים. שחקן שעומד על 97 וצריך שלוש יכול לראות שני אנשים אחרים עוקפים אותו בזמן שיוצאים לו ארבע וחמש. זה לא מזל רע, זה העיצוב, וזה מה שמשאיר את כולם במשחק עד התור האחרון.

ארבעה שחקנים זה המספר הנכון

עם שני שחקנים זו הטלת מטבע שלוקחת עשר דקות. עם ארבעה זה הופך לספורט צופים, כי תמיד מישהו מטפס ומישהו נופל, והתהפוכות פוגעות באנשים שונים בזמנים שונים.

אם אתם בוחרים מצב משחק, בחרו את זה עם הכי הרבה אנשים.

באיזה מצב באמת לשחק

Snakes and Ladders Jim נותן לכם ארבע דרכים לשחק, והן חוויות שונות באמת ולא אותו דבר עם תוויות שונות.

• חדר פרטי הוא הטוב ביותר. פותחים חדר, שולחים את הקוד, והוא רק של הקבוצה שלכם. זו הגרסה שמרגישה כמו משחק הקופסא, כי הצחוקים והעקיצות הם העיקר ואתם משחקים עם אנשים שאתם מכירים.
• אונליין עם זרים זה בסדר כדי למלא חמש דקות, אבל אין על מי לצחוק כשאתם פוגעים בנחש הגדול, וזה רוב הבידור שהולך.
• משחק על מכשיר אחד הוא הכי קרוב לדבר האמיתי. טלפון אחד על השולחן, וכולם רוכנים פנימה. זה עובד הרבה יותר טוב ממה שזה נשמע.
• נגד המחשב קיים בשביל הרגעים שבהם בא לכם לשחק ואין אף אחד בסביבה. זו דרך טובה להעביר זמן בתור.

לשחק עם ילדים

זה התפקיד האמיתי של המשחק, ושווה להסביר למה הוא טוב בו.

ילד יכול לשחק בסולמות ונחשים בתנאים שווים לגמרי מול מבוגר כבר מהיום הראשון. בלי פור, בלי לוותר לו, בלי הסברים. הוא יכול לנצח באמת, והוא יודע שזה היה ניצחון אמיתי, וזו הרגשה שונה מלקבל ניצחון במתנה במשחק קשה יותר.

המשחק גם מלמד בשקט לספור עד מאה, לחכות לתור, ולהפסיד בלי שהעולם ייגמר. זה לא מעט.

בקצרה

• אין אסטרטגיה, ולהעמיד פנים שיש מקלקל את המשחק
• הסולמות המוקדמים והנחשים המאוחרים הם המקור לתהפוכות
• ארבעה שחקנים זה הרבה יותר טוב משניים
• חדרים פרטיים עם אנשים שאתם מכירים הם המצב הטוב ביותר בפער גדול
• זה אחד המשחקים הבודדים שבהם ילד קטן מתחרה בהגינות מול מבוגר

אם אתם רוצים משחק שאפשר להשתפר בו, יש לנו משחק לודו. אם אתם רוצים עשרים דקות שבהן לאף אחד אין יתרון וכולם צועקים על המסך, זה המשחק.